פסק-דין בתיק עת"מ 17799-01-11

1.         עתירה למתן פסק דין המצהיר כי העותרת אינה חבה בחובות ארנונה לעיריית סכנין בשנים 2008 - 2010, ועל הפסקת כל הליכי הגביה כנגדה. בעתירה נטען כי העותרת פטורה מתשלום ארנונה לשנות המס האמורות בהיותה מוסד חינוך הפטור מתשלום על פי סעיפים 4(א)(2)(ד) ו-5(ג)(ה)(3) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938. כן נטען כי יש לראות בהשגותיה של העותרת על דרישות התשלום שנשלחו אליה כאילו התקבלו, שכן המשיבים לא השיבו להשגות במועד הקבוע בדין.

רקע

2.         העותרת הינה חברה רשומה בישראל המחזיקה מספר נכסים בישוב סכנין בהם הינה מפעילה ומנהלת מוסדות חינוך - בית ספר יסודי, בית ספר תיכון אלבשאר, ובית ספר תיכון מקצועי טכנולוגי. המשיבים הינם עיריית סכנין ומנהל הארנונה בעירייה. בכל שנה משנות המס נשוא העתירה (2010-2008) נשלחו לעותרת דרישות לתשלום ארנונה בגין החזקת הנכסים.

3.         העותרת שחלקה על דרישות הארנונה פנתה לעירייה, בכל אחת מהשנים האמורות, בבקשה לקבלת פטור מתשלום ארנונה על פי הוראות סעיף 4 לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן "פקודת הפיטורין"). את בקשותיה הכתירה העותרת בביטוי "השגה על קביעת ארנונה כללית". ההשגה לשנת 2008 הוגשה ביום 6/3/2008 (נספח 4א' לעתירה), ההשגה לשנת 2009 הוגשה ביום 10/3/2009 (נספח 4ב' לעתירה) וההשגה לשנת 2010 הוגשה ביום 22/2/2010 (נספח 4ג' לעתירה). בכל מכתבי ההשגה הועלו אותן טענות, דהיינו כי בהיותה מוסד חינוך פטורה העותרת פטור מלא מתשלום ארנונה. כבר כאן אזכיר כי למכתבי ההשגה לא צורף אישור הממונה על המחוז כנדרש על פי סעיף 14 לפקודת הפיטורין אליה אתייחס בהמשך.

4.         אין חולק כי מכתבי ההשגה האמורים לא זכו לכל התייחסות מצידה של העירייה. בחודש 12/10 החלה העירייה לנקוט כנגד העותרת בהליכי גביה של הארנונה ובין היתר הטילה עיקולים על חשבונות בנק של העותרת (נספחים 5א'-5ג' לעתירה).

העתירה

5.         עם קבלת ההודעות בדבר הטלת עיקולים הגישה העותרת את עתירתה לבית המשפט. בעתירתה טוענת העותרת כי בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן "חוק הערר") היה על המשיבים ליתן תשובתם להשגות בתוך 60 יום מיום הגשת מכתבי ההשגה (סעיף 4 לחוק הערר). הואיל ותשובות לא ניתנו במועד, הרי שעל פי סעיף 4(ב) לחוק הערר יש לראות בהשגות כאילו התקבלו.

6.         העותרים מדגישים כי על פי פסיקת בית משפט זה בעת"מ (חי') 480/08 מכללת סכנין להכשרת עובדי הוראה נ' מנהל הארנונה בעיריית סכנין (ניתן ביום 25/7/10) יש לראות בבקשת הפטור שהגישו כהשגה על פי חוק הערר ועל כן יש להחיל עליהן את הוראת חוק הערר לרבות ההוראות בדבר קבלת ההשגה עם חלוף המועד הקבוע בסעיף 4 לחוק הערר.

            עוד טוענת העותרת כי הינה פטורה מתשלום ארנונה כללית וזאת בשל היותה מוסד חינוך במובן סעיף 4 לחוק הפיטורין. העותרת מפנה לאישור הממונה על המחוז מיום 1/11/2010 (נספח 3 לעתירה) .

            לבסוף נטען כי הואיל וחוב הארנונה שנוי במחלוקת לא היתה העירייה רשאית לנקוט כנגד העותרת בהליכי גביה.

7.         העירייה מצידה אינה מתכחשת לקבלת מכתבי ההשגה ואינה טוענת שמכתבי ההשגה שהוגשו על ידי העותרת ובהם הבקשה לפטור, אינם השגות במובן האמור בחוק הערר. עם זאת המשיבים טוענים כי למכתבי ההשגה לא צורפו אישורי הממונה על המחוז כנדרש להענקת הפטור וכי האישור שהוצג בעתירה הינו מנובמבר 2010 בלבד. לפיכך טוענים המשיבים, כי כל עוד לא צורף אישור הממונה, לא ניתן היה לדון בהשגת העותרת ובבקשותיה לפטור. רק עם הגשת האישור נפתח הפתח לדון בהשגות. ומכאן שהמועד למתן תשובה להשגות טרם חלף. עוד טוענים המשיבים כי לעירייה מונה חשב מלווה ועל כן כל הסמכויות לדון בהשגות הועברו אליו. היה על העותרת, כך נטען, לצרף את החשב כמשיב.

            המשיבים טוענים כי לגופם של דברים העותרת אינה זכאית לפטור שכן אינה עומדת בתנאי הקבוע בסיפא לסעיף 4 לפקודת הפיטורין, דהיינו שהעותרת לא הוכיחה שפעילותה בנכסים לא נועדה "להפקת רווח כספי". לחלופין נטען כי על העותרת לשלם ארנונה בשיעור מופחת בלבד על פי הוראות סעיף 5ג' לפקודת הפיטורין וכי לא התקיימו לגביה התנאים להענקת פטור מלא.

דיון והכרעה

8.         כפי שאפרט להלן הגעתי למסקנה כי דין העתירה על כל חלקיה להדחות. על מנת להסביר את נימוקי אקדים מספר הערות לעניין הפטור הקבוע למוסד חינוך על פי סעיף פקודת הפיטורין.

            ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחזיקים של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות. רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחוייבת היא לגבות "מס" ממי שנהנה מפעולותיה. כך בע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח-תקוה, פ"ד מו(4) 778, 785 (1992) אומר בית המשפט כי "[...]מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר [...]". השתתפות רחבה ושוויונית של כלל הנהנים משירותי הרשות הינה על כן מאבני היסוד של החקיקה בתחום המיסוי המוניציפלי.

            בתי משפט חזרו ושנו פעמים רבות כי הענקת פטור או הנחה לפרט כלשהו מטילה מעמסה גדולה יותר על שאר התושבים. כך בבג"ץ 6741/99 ארנן יקותיאלי נ' שר הפנים, פ"ד נה(3) 673, 685 (2001) אומר בית המשפט:

מתוך שתושבי הרשות המקומית כולם נהנים משירותיה של העירייה, הדעת נותנת כי הכול יחויבו אף בתשלום ארנונה על-פי אמות-מידה מסוימות שתיקבענה. אכן, פטור או הנחה כי יינתנו לתושב או לתושבים, יחייבו אותם פטור והנחה - על דרך העיקרון - אחת משתי אלה: הכבדת עולה של הארנונה על התושבים האחרים; קיצוץ בשירותים הניתנים לתושבים, גם לאלה הנושאים בעול הארנונה במלואה או יצירת גירעון כרוני בתקציבי העירייה.

על דברים אלו חזר בית המשפט בבג"ץ 4725/07 מרכז משען בע"מ נ' שר הפנים (לא פורסם, ניתן ביום 7/8/08), שם אומר בית המשפט " תשלום הארנונה הוא הכלל והחריג לו הוא מתן פטור מארנונה. כפי שלגביית הארנונה חשיבות כלכלית רבה, גם למתן הפטור השלכות מקבילות". ובבג"ץ 26/99 עיריית רחובות נ' שר הפנים, פ"ד נז(3) 97, 122 (2003) אומר השופט ריבלין "וזאת יש להדגיש, כי הקלה מתמשכת בארנונה על פלוני פירושה, על דרך העיקרון, הכבדה בארנונה על פלמוני".

ובע"א 1842/97 עיריית רמת-גן נ' מנחמי מגדלי דוד רמת-גן בע"מ, פ"ד נד(5) 15, 47 (2000):